מור חכם | 28.8.18

האם אכן קיים חרם על ישראל? ואם כן, עד כמה הוא מסוכן לנו?

בתקופה האחרונה בוודאי נחשפתם לקריאות להחרמת ישראל . זה לא סוד שהמצב הבינלאומי והתדמית שלנו בעולם הם לא מי יודע מה, אבל חרם של ממש על המדינה שלנו - אין. זה יותר רעש תקשורתי וניסיונות לקרוא לחרם כזה, אבל בפועל לא קורה הרבה. עם זאת, הסכנה הגדולה שאסור להתעלם ממנה היא שהדיבורים הללו יתורגמו למעשים. בואו נקווה שלפני שזה יקרה, האחראים על ההסברה במדינה (הממשלה, משרד החוץ וכדומה) ידאגו לדבר עם עמיתיהם בעולם כדי להפסיק את הקריאות הללו, ובמקביל ישקמו את התדמית שלנו בעולם.


בוודאי נתקלתם בתנועה ששמה BDS. אלו הם ראשי התיבות של Boycott, Divestment and Sanctions – כלומר: חרם, הימנעות מהשקעות ועיצומים (סנקציות). זו תנועה של ארגונים פלסטיניים וגופי שמאל קיצוני פרו־פלסטיניים, שמנהלת בעשור האחרון קמפיין לחרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על מדינת ישראל ועל ועסקים וארגונים ישראליים. עד שישראל תיקח על עצמה  כפי שהם רואים זאת, את החוק הבינלאומי ואת האמנות הבינלאומיות של זכויות האדם, הם לא יסוגו מעמדתם.


למה הכוונה? הארגון עודד לאורך השנים חרם אקדמי על האוניברסיטאות בישראל, כמו איסור על שיתופי פעולה עם מרצים מישראל והשתתפות בכנסים בינלאומיים שבהם ישתתפו גם מרצים ישראליים. הטענה היא שהאוניברסיטאות תומכות במדיניות הישראלית של כיבוש השטחים והעם הפלסטיני. 


הם קראו גם לחרם תרבותי: למשל, שאמנים וזמרים מחו"ל לא יגיעו לישראל כדי להופיע בגלל ההתנחלויות וסיפוח השטחים. אחד הבולטים מאחורי היוזמה הזו הוא רוג'ר ווטרס, סולן להקת פינק פלויד, שכבר יותר מעשרים שנה מבקר את ההתנהלות הישראלית ולאחרונה, גם הזמרת לורד שביטלה את הופעתה בארץ עקב לחץ מארגוני BBC ודומים לאלו.


והם לא לבד: ממש לאחרונה מנכ"ל ענקית התקשורת אורנג', סטפן רישאר, הצהיר בביקור בקהיר שהוא מוכן להוציא את פעילות החברה מישראל כבר למחרת. דבריו עוררו סערה, במיוחד על רקע התקופה  מתגברות הקריאות להחרים אותנו. תוך ימים אחדים חזר בו המנכ"ל, אבל בגלל התקופה הרגישה סירב ראש הממשלה נתניהו לקבל את הודעת ההתנצלות "מרחוק", וסוכם כי רישאר יגיע לביקור שבו ישים קץ לדרמה ויפגין את המחויבות שלו להמשך פעילות החברה בישראל.


ולכל זה מצטרפת כמובן הדרמה בפיפ"א: גם אם אינכם חובבי כדורגל עולמי, יש להניח ששמעתם על ניסיון ההדחה של ישראל מפיפ"א - התאחדות הכדורגל הבינלאומית. נציגי הפלסטינים דרשו להשעות את נבחרת ישראל מהארגון כדי שלא תוכל להתמודד בתחרויות כדורגל בינלאומיות. הסיבה, לטענתם, היא שישראל מקשה על תנועת השחקנים הפלסטינים ועל פעילות הכדורגל בשטחי הרשות הפלסטינית. היה ברור שמאחורי הדרישה הלא ספורטיבית הזו עומדים מניעים פוליטיים שנועדו לפגוע במעמדה של ישראל דרך הכדורגל. בפיפ"א היה מי שהזדרז לחבר בין הדרישה הפלסטינית להתנהגות גזענית ומפלה מצד ישראל - ממש לא מה שחסר לנו עכשיו.


אז נכון, הקריאות לחרם בניצוחה של תנועת ה־BDS אמנם עשו בעשור האחרון הרבה רעש, אבל בפועל אין חרם בינלאומי על ישראל, וקשה לראות חרם כזה  בעתיד אבל ללא ספק אי אפשר להוריד את הנושא הזה מהשולחן. 


עם התגברות הקמפיין לחרם על ישראל קיימה הכנסת דיון חירום מיוחד. שרת המשפטים איילת שקד אמרה שהקריאות הללו לחרם ולסנקציות הן חלק מהאנטישמיות החדשה ומטרתן להשמיד את ישראל.‏ ראש האופוזיציה יצחק הרצוג (כיום ראש הסוכנות היהודית ) הגדיר את החרם על ישראל כ"טרור אנטישמי מסוג חדש",‏ וראש הממשלה יצא נגד הניסיון לשלול מאתנו את זכות הקיום שלנו בחשאי  של טענות להתנהגות מפלה.


כרגע אמנם מדובר במהלך תדמיתי שאין לו נזק מעשי, אבל ההשפעה שלו עלולה לגדול . "כשרכבת יוצאת מהתחנה, לא תמיד אפשר לדעת כמה רחוק היא תגיע עד שתיעצר".